Vayedaber

Kilayim

Daf 22a

משנה: הַנּוֹטֵעַ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב הֲרֵי זֶה כֶּרֶם. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בֵּינְתַייִם. אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בְּאֶמְצַע אֵינוֹ כֶרֶם עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב.

Traduction

Si l’on plante deux ceps de vigne en face de 2 autres, qu’un autre cep s’écarte de la rangée comme une espèce de queue (142)En voici la disposition 2 au dessus et trois en dessous, l’ensemble des cinq espèces constitue la vigne; s’il y a 2 ceps en face de 2 autres et un 5e au milieu d’eux (143)C'est-à-dire, s'ils sont ainsi disposés. Voir Rashi, au Sôtâ, 43a., ou entre les 2 rangées, cela ne constitue pas une vigne; elle n’est considérée comme telle qu’au premier cas (quant à la disposition des cinq ceps).

Pnei Moshe non traduit

מתני' הנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב. כמו שאמרנו בהלכה דלעיל ששלש גפנים נטועים בשורה אחת ושתים בשורה שנייה כנגד שתים מהשלש:

ואחת בינתים. שהשתים כנגד שתים והחמישית כנגד אוירן:

ואחת באמצע. כגון ד' גפנים לארבע רוחות וגפן אחת נטועה באמצע:

הלכה: וְהוּא שֶׁזָּרַע כְּנֶגֶד הָאֶמְצָעִי. זָרַע כְּנֶגֶד הָאֶמְצָעִי עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹסֵר אֶת כָּל הַשּׁוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אוֹסֵר שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ. זָרַע כְּנֶגֶד הַבֵּינַייִן שֶׁבְּאֶמְצָעִי. עַל דַּעְתִּין דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹסֵר שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן. חֲמִישִּׁית אֵי זוֹהִי נֶאֱמַר. אִם הָיוּ זְרָעִין קְרוֹבִין לְאַחַת מֵהֶן הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרוֹת. וְאִם לָאו הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אָסוּר אַרְבַּע כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם. 22a זָרַע כְּנֶגֶד קֶרֶן הַזָּוִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי אֵי זוֹ שׁוּרָה אֲסוּרָה זוֹ זוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אָסוּר שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב מִכָּאן וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב מִכָּאן. זָרַע כְּנֶגֶד הַבֵּינַיִּן שֶׁבְּקֶרֶן הַזָּוִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹסֵר אֶת כָּל הַשּׁוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אוֹסֵר שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב מִכָּן. שִׁישִּׁית אֵי זוֹ הִיא. שְׁלִישִׁית שֶׁבְּרִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה שֶׁבִּשְׁלִישִית.

Traduction

L’interdiction exprimée dans la Mishna ne s’applique qu’au cas où l’on sème un élément étranger en face du cep médial. En ce cas, selon Shammaï, toute la rangée est interdite (celle qui fait face à cet élément nouveau); mais, selon Hillel, on n’interdit que 3 ceps de cette rangée et 3 de la suivante, soit un carré de 3 sur 3. Au cas où l’on a semé en face du vide formé par 2 rangées médiales, ou par 2 ceps du milieu, on interdira, selon Shammaï, 2 rangées de chaque côté de la semence nouvelle, soit 4. Mais comme la vigne se compose d’au moins 5 ceps, quel est le 5e cep qui est condamné avec quatre autres? Le voici: si l’on ne peut pas indiquer, même d’une façon peu précise, de quel cep la semence nouvelle se rapproche le plus, les deux qui sont à droite et à gauche de ce cep médial sont interdits (soit le tout); si au contraire la semence n’est pas plus proche d’un côté que de l’autre, il n’y a que 4 ceps interdits et le 5e reste libre. Selon Hillel, on interdit en ce cas 4 ceps contre 2, savoir 2 ceps dans la première rangée, deux dans la suivante et un à chaque extrémité de la ligne (total: six). Si l’on a semé en face du cep placé à l’angle formé par deux côtés, selon Shammaï les 2 rangées sont interdites, ne sachant pas laquelle a été atteinte; selon Hillel, on interdit 6 ceps (comme précédemment). Si enfin l’on a semé en face du vide qui se trouve à l’angle des 2 côtés, on interdit, selon Shammaï, toute la rangée (vers laquelle penche la semence) selon Hillel, on interdit 2 ceps sur une ligne, 2 sur la suivante et un 5e cep formant le prolongement de la première ligne. Quel est en ce cas le 6e cep (qui est épargné dans cette hypothèse)? C’est ou le 3e de la 1re rangée (dont les 2 ceps sont interdits), ou le second de la 3e ligne (sur laquelle un seul cep a été interdit comme prolongement).

Pnei Moshe non traduit

גמ' והוא שזרע כנגד האמצעי. הא דאמרינן דלב''ש מקדש שורה אחת לב''ה שתים דוקא אם זרע נגד כל השורה החיצונה וכנגד האמצעי דקאמר היינו אף כנגד הגפנים האמצעים ולאפוקי אם לא זרע אלא כנגד התחלת השורה מכאן או מכאן דאינו אוסר אלא את שכנגדו כדלקמן:

זרע כנגד האמצעי. כלומר אם לא זרע אלא כנגד שלש גפנים האמצעיים בלבד ולא כנגד הגפן שבקצה השורה שמכאן ומכאן:

על דעתיה דב''ש אוסר את כל השורה. דכיון דשלש גפנים נמי שורה מיקריא והזרע הוא כנגד שלש האמצעיים אוסר ג''כ את הגפנים שבקצה השורה מכאן ומכאן:

על דעתיה דב''ה. דאוסר שתי שורות ושלש גפנים שורה מיקריא אוסר שלש שבשורה הראשונה ושלש כנגדן שבשורה שניה ובכרם שיש בו כמה שורות מיירי:

זרע כנגד הביניין שבאמצעי. כלומר לא כנגד הבינים האמצעי ממש דא''כ הוה קשיא דאם אוסר שתים שמכאן ושמכאן מכ''ש דאוסר החמישית והיא הגפן האמצעי דיותר קרובה היא לזרע שבין הביניים או לכל הפחות שוין הן ועוד דלגפן החמישית והיא האמצעית הזרע הוא משני הצדדים שלה ופשיטא דאסורה אלא דמיירי שזרע בין הביניים שבגפנים שמכאן ושמכאן ולהכי קרי להו שבאמצעי מפני שהבינים הן באמצע של שתי שתי גפנים כזה:

על דעתיה דב''ש. דס''ל דבעלמא אוסר כל השורה והכא מכיון דלא זרע כנגד הגפנים עצמן אלא כנגד הבינים שלהן אוסר השתים מכאן ושתים מכאן דכל זרע שבין הביניים תופס הגפן שבצדה מכאן והגפן שבצדה מכאן:

חמישית איזו היא. כלומר דרך שאלה היא והחמישית שהיא גפן האמצעית שבשורה אזו היא וכלומר מה נאמר בה:

נאמר. דכך הוא אם היו הזרעי' של הבינים שאמרנו קרובים לאחת מהן והיינו לגפן האחת שהיא בצד האמצעית שמכאן ושמכאן וכגון שאין הזרע ביניים ממש באמצע המרחק אלא יותר קרוב להגפן שבצד האמצעי מלגפן החיצונה שבקצה השורה:

הרי אלו אסורות. כלומר כל הגפנים שבשורה אסורות ואף האמצעית החמישית וטעמא דהואיל והזרעים של הביניים קרובים ביותר לצד הסמוך של האמצעית מכאן ומכאן תופסים גם להאמצעית ולאוסרה כמו הגפנים שבצדדים:

ואם לאו הרי אלו מותרות. כלומר החמישי' שבהן מותרת:

על דעתיה דב''ה. דס''ל אוסר ב' שורות והכא דהזרע ביניים הוא ואוסר הגפנים שבצדה מכאן ומכאן בהשורה הראשונה וכן אוסר הגפן שבשורה שנייה שהוא כנגד הזרע הביניים מכאן ומכאן והרי אסור ארבע כנגד שתים והיינו ד' גפנים בשור' הראשונ' ושתים בשורה השנייה שהן מכוונים כנגד זרע הביניים שבראשונ':

זרע כנגד קרן הזוית. שבהכרס ועל דעתיה דב''ש איזו שורה אסורה שבצד זה או שבצד זה וקאמר זו וזו דמכיון דהזרע בקרן זוית הוא תופס את השורה שבצד זה ושבצד זה דכל קרן זוית נמשך לשתי הרוחות מכאן ומכאן:

ע''ד דב''ה אוסר שתים ככגד שתים וא' יוצא זנב מכאן וא' יוצא זנב מכאן. שהרי לב''ה אוסר מה דנקרא כרם אליבייהו והיינו שתי שורות של שלש שלש גפנים דפחות מג' גפנים אינה נקראת שורה ואשכחן דשתים כנגד שתים וא' יוצא זנב ג''כ נקרא כרם כדתנן במתני' דלקמן. ואם הזרע הוא כנגד אמצע השורה הוא אוסר שלש כנגד שלש שהן שתי שורות והכא שהזרע הוא נגד קרן הזוית א''כ בדין הוא שיאסר שתים משורה הראשונה ושתים משורה השניה הסמוכין לו והן שתים כנגד שתים ועוד צריך שיאסור א' יוצא זנב מאלו השורות בעצמן דאע''ג דא' יוצא זנב משורה האחת בלבד סגי שיהא נקרא כרם והוי כשאר כרם של שתי שורות של שלש שלש הכא אי אפשר בא' יוצא זנב משורה האחת בלבד דמאי חזית לאסור היוצא זנב משורה זו יותר מהיוצא זנב שבשורה שבצדה שהרי הזרע הוא בקרן זוית ותופס האיסור בשורה זו כמו בשורה זו לפיכך אי אפשר בענין אחר אלא ביוצא זנב משורה הראשונה ועוד ביוצא זנב משורה השניה והיינו נמי שלש גפנים הראשונים של שורה ראשונה ושלש גפנים הראשונים של שורה שנייה והא דלא קאמר אוסר שלש שבזו ושלש שבזו משום דהואיל והזרע הוא כנגד הקרן הזוית לא אתינן הכא אלא בתורת שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב שגם כן נקרא כרם אבל משום דלא נוכל לומר דבאחד יוצא זנב מהאחת בלבד סגי כדאמרן הלכך קאמר בהאי לישנא דצריך עוד אחד יוצא זנב גם מכאן וזהו השלישית שבשורה זו והשלישית שבשורה שבצדה דכל אחת ואחת נקראת יוצא זנב להשתים כנגד שתים כזה דהג' שבשורה האחד הוי יוצא זנב לשתים כנגד שתים וכן תקח עוד להג' שבשורה השניה והוי ג''כ יוצא זנב לשתים כנגד שתים דהיינו הך ובין הכל אוסר ששה גפנים הראשונים שבשתי השורות:

זרע כנגדה בינים שבקרן זוית. בין הגפן של קרן זוית ובין הגפן שבצדו וא''כ לב''ש פשוט הוא דאוסר כל אותה השורה של מקום הזרע אם הוא ברוח זה אוסר השורה שבהרוח ואם הוא בין הביניים של הרוח שבצדו אוסר השורה שבאותו הרוח:

ע''ד דב''ה. אינו אוסר כאן אלא שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב מכאן בלבד והיינו השלישית מהשורה הסמוכה להרוח שהזרע בתוכו אם הוא ברוח של השורה הראשונה אוסר עד השלישית שבשורה הראשונה והשתים שבשורה השניה שהן שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב ואם הזרע הוא בין הביניים של הקרן הזוית בהרוח שבצדו אוסר עד השלישית שבשורה שנייה מפני שהשניה מתחלת באותו הרוח שהזרע בו ואוסר השתים שבשורה הראשונה והן ג''כ שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב:

ששית איזו היא שלישית שבראשונה שלישית שבשנייה. כצ''ל ולפי מ''ש בספרים שניה שבשלישית קשה שלישית מאן דכר שמה והלא אף למאי דמחמרי ב''ה לא מחמירי אלא לאסור בשתי שורות ולא יותר אלא ודאי שלישית שבשנייה גרסי' ועל חלוקה שלפניה קאי דאלו בחלוקה זו שהזרע בין הביניים שבקרן זוית אינו אוסר אלא חמש גפנים ובחלוקה שלפניה היכא דהזרע כנגד הקרן זוית שאמרנו דאוסר שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב מכאן וא' יוצא זנב מכאן שהן ששה גפנים ועלה הוא דקאמר ששית איזו הוא כלומר ומה היא והיכן היא הששית שהוספת לאסור בכה''ג וקאמר היא השלישית שבראשונה וכן השלישית שבשניה דכאו''א הוי יוצא זנב להשתים כנגד שתים כדפרישית והא קמ''ל דבכה''ג שמשורה אחת הן שתים ומשורה שכנגדה הן שלש דזה נקרא שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב כדתנינן במתני' דלקמן:

הלכה: רִבִּי חִייָה בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבוּלוֹתֶיהָ. גְּבוּלוֹת שֶׁבָּדוּ לָהֶם הַכְּנַעֲנִים. רִבִּי אִימִּי בְּעִי וּלְמֵידִין מִן הַכְּנַעֲנִים.

Traduction

R. Hiya bar Aba dit au nom de R. Hiya bar Joseph que de ce verset: le pays de Canaan selon ses limites (Nb 34, 2), on déduit que l’on maintient les démarcations des terrains telles qu’elles ont été établies par les Cananéens (qui avaient adopté les figures exprimées dans la Mishna). Mais, objecta R. Imi, est-ce que l’on imite les usages des Cananéens? (Non, c’est une règle rabbinique qui a fixé cette figure).

Pnei Moshe non traduit

גמ' לגבולותיה. מיותר הוא דהא מפרש בתר הכי הגבולים וכתיב לבסוף זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב אלא דבא לסמוך כאן לגבולותיה לכנען למידרש לגבולות שבדו להם הכנעניים וכגון בכרם דמתני' דכך היו נוהגים ליטע כרמיהם ואתה הולך אחר הגבולים שגבלו דזהו נקרא כרם:

ולמדין מן הכנעניים. בתמיה וכי מהן למדין אנחנו לדינא מהו נקרא כרם:

שְׁמוּאֵל אָמַר בְּמוֹדֵד לֹכְּסֹן. רִבִּי יוֹסֵי בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְּ רוֹאֶה כִּילּוּ אַחַת נְטוּעָה כָּאן.

Traduction

Samuel dit: si l’on doit en ce cas mesurer 4 coudées (pour séparer le terrain d’alimentation), on mesurera une ligne diagonale (en la faisant passer du 2e cep au 3e); selon R. Yossé bar Zemina au nom de R. Yohanan, on suppose que dans la 1re rangée il y a encore un cep de vigne (un 6e cep imaginaire), et c’est de là que l’on commence à mesurer les 4 coudées d’écart.

Pnei Moshe non traduit

שמואל אמר במורד לוכסן. כלומר דשמואל מפרש טעמא דמתני' דמשום הכי הוא לפי שלפעמים יש מקום מדרון אצל הגפנים באלכסון ואי אפשר לנטוע הכל זו אצל זו בשוה ונוטע אחת במקום המדרון והיא היוצאת זנב ולפיכך אמרו דנקרא כרם:

את רואה כאלו אחת נטועה כאן. ר' יוחנן מפרש דהיינו טעמא לפי שאני אומר דאתה רואה כאילו עוד אחת נטועה כאן בשורה שכנגדה נגד היוצא זנב והוי ככרם של שתי שורות משלש שלש:

רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי נָטַע שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב. אַתְּ רוֹאֶה כִּילּוּ אֲחֶרֶת נְטוּעָה כָאן וַאֲחֶרֶת נְטוּעָה כָאן. נָטַע שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ וְאַחַת מְכוּוֶּנֶת נֶגֶד הָאֶמְצָעִי. אַתְּ רוֹאֶה כִּילּוּ אֲחֶרֶת נְטוּעָה כָאן לַעֲשׂוֹתוֹ כֶּרֶם גָּדוֹל. לֹא כֵן אַתְּ אָמַר אֵין זָנָב לְכֶרֶם גָּדוֹל. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא גָּדוֹל. מַהוּ לִיתֵּן זָנָב לְכֶרֶם קָטָן וְלַעֲשׂוֹתוֹ גָדוֹל.

Traduction

R. Yona demanda: si l’on a planté deux vignes composées chacune de 5 ceps, selon les dispositions de la Mishna, suppose-t-on que pour chacune d’elles il y a un 6e cep imaginaire? De même, si l’on a planté trois ceps sur trois et un cep planté en face de celui du milieu, suppose-t-on l’existence d’un cep supplémentaire pour que l’on puisse lui donner la mesure d’une grande vigne, pour laquelle il n’y a pas de prolongement (144)Voir ci-dessus, 3, fin.? Cette hypothèse, fut-il objecté, n’est guère admissible: n’a-t-on pas dit qu’il n’y a pas de prolongement pour une grande vigne? C’est vrai lorsqu’elle est déjà grande (en ce cas, il n’y a pas lieu à prolongement); mais ici, il s’agit de savoir si à une petite vigne de 5 ceps, on suppose une addition imaginaire d’un 6e cep pour que la vigne soit grande? (question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

נטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב. ועוד נטע בצדו שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב אם אנחנו אומרים גם בכי האי גוונא שאתה רואה כאלו עוד אחרת נטועה כאן אצל השורה של השתים וכן כאילו אחרת נטועה כאן אצל השורה של השתים שבצדה ונ''מ לעשותו כרם אחת כאלו הן כולן נטועות משלש שלש והוי ליה כרם גדול וכעין הבעיא השניה שלאחריה:

נטע. וכן אם נטע שתי שורות של שלש שלש גפנים דנקרא כרם קטן כדאמרינן לעיל בהל''ג ונטע עוד אחת מכוונת כנגד האמצעי שבשורה האחת אי אמרינן דאת רואה כאילו אחרת נטועה כאן בצדה של האחת מכוונת מכאן ומכאן והרי כאן כשלש שורות ולעשותו כרם גדול דכל שישבו ג' שורות כבר נקרא כרם גדול:

לא כן את אמר אין זנב לכרם גדול. והא אמרינן לעיל שם דאין שייך תורת זנב לכרם גדול והיאך אתה רוצה לומר דמחמת זה אתה עושה אותו לכרם גדול ומשני דהא לא קשיא דבשעה שהוא כבר כרם גדול בהא הוא דאמרינן דאין תורת יוצא זנב לי' למיחשביה בהדי הכרם וכי קא מיבעיא לן הכא מהו ליתן זנב לכרם קטן כדי לעשותו עכשיו כרם גדול וכדאמרן ונ''מ דאילו לכרם קטן אין לו דין מחול הכרם כדאמרינן לעיל. ולכרם גדול של שלש שורות יש לו דין מחול ולא איפשטו הנך בעיות:

Kilayim

Daf 22b

משנה: הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁלֹשׁ וְאִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֵירָתָהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַאי אֲפִילוּ חָֽרְבָה הָאֶמְצָעִית וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֵירָתָהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שֶׁאִילּוּ מִתְּחִילָּה נְטָעָהּ הָיָה מוּתָּר בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הָיָה הוֹפֵךְ סַעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר וּבַשָּׁנָה הָאֲחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַסַּעַר לִמְקוֹם הַזֶּרַע וְזָרַע אֶת הַבּוּר וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת מוּתָּר.

Traduction

Si l’on plante 2 rangées de 2 ceps, on ne peut rien semer entre elles lorsqu’il n’y a pas entre elles un intervalle de 8 coudées (148)On les considère alors comme une vigne.; s’il y a 3 rangs il faut au moins, pour semer, un espace de 16 coudées (149)Sans quoi, ce serait une vigne ordinaire, pourvue d'une plate-bande.. R. Eliézer ben Jacob dit au nom de Hanania ben Hakhinaï: si même la rangée du milieu (sur 3) est détruite, l’on ne peut rien y semer à moins d’un espace de 16 coudées, bien que si la plantation avait été telle en principe (150)Alors ce n'était pas encore une vigne, et il n'y avait pas la crainte de confusion., il eût suffit d’une séparation de 8 coudées. Si l’on plante une vigne de telle façon qu’entre chaque rang il y ait 16 coudées libres (163)Comp. Ci-dessus, (3, 7)., il est permis d’y semer d’autres objets. R. Juda raconte à ce propos un fait survenu à Tsalmon (154)V. Lightfoot, Decade chorographica Marco in hor. Hebr. Praemissa, 5.. Quelqu’un y planta une vigne ayant 16 coudées libres aux côtés de chaque rangée; il tourna du même côté les branches de 2 rangées (155)Afin que les côtés extérieurs soient même dépourvus d'ombre., puis il ensemença de l’autre côté le champ fraîchement labouré. L’année suivante, il retournait les branches d’un autre côté, et ensemençait le terrain; lorsque les sages eurent connaissance de ce fait, ils l’autorisèrent. R. Meir et R. Simon disent: si en plantant la vigne on ne laisse que 8 coudées d’espace entre les rangées, il est aussi permis d'y semer (156)On n'exige 16 coudées que lorsqu'une rangée a été arrachée..

Pnei Moshe non traduit

מתני' הנוטע שתי שורות. בין שיש בכל שורה שלש גפנים או יותר ואין בין השורות שמנה אמות לא יביא זרע לשם דשתי שורות הוו כרם אבל יש ביניהם שמנה אמות חוץ ממקום הגפנים כדאמר בגמ' הרי הן כגפן יחידית ומרחיק ששה טפחים משורה זו וכן משורה זו וזורע את הששה אמות שבאמצע:

היו שלש אם אין וכו'. קסבר האי תנא דבג' שורות הוי כרם נידון המקום שבין השורות כדין קרחת הכרם שהוא ט''ז אמה ובהא הוא דפליג עם ראב''י דלהאי תנא דוקא בנטע בתחלה כך והן ג' שורות אבל אם חרבה שורה האמצעית לא בעינן ביניהן שיעור קרחת הכרם מכיון דלא נשתייר כ''א שתי שורות ודין קרחת הכרם דריש פרקין היינו בכרם שיש בו ארבעה וחמשה שורות דכי חרבה האמצעית אכתי נשאר שלש שורות או יותר וראב''י ס''ל דאפי' חרבה שורה האמצעית מאחר שהיה לו דין כרם של שלש שורות אף עתה צריך הרחק ט''ז אמה:

שאלו מתחלה נטען. כלומר שאם לא הגיעו מעולם לכלל שלש שורות ולא היה נוטען מתחלה אלא שתי שורות היו מותר בשמנה אמות כדאמרינן ברישא עכשיו שנטען שלש הלכך אע''פ שחרבה האמצעית ולא נשתייר אלא שתי שורות הרי הוא ככרם שחרב באמצע וצריך הרחק ט''ז אמה ואין הלכה לא כת''ק ולא כראב''י בדין שלש שורות אלא כדאמרינן בסוף פרקין דלעולם אם נטע השורות רחוקות זו מזו שמנה אמות מותר להביא זרע ביניהן בהרחק ששה טפחים בלבד ובין שנטע שתי שורות ובין שלש שורות או יותר לעולם הדין כך ובענין חרבה האמצעית בזה הדין כדאמרי' ריש פרקין דבשלש שורות דהוא כרם גדול יש לו דין קרחת הכרם אבל בכרם קטן שאין בו אלא שתי שורות לא שייך דין קרחת הכרם דהא בעינן שישתיירו מיהת גפנים מכאן ומכאן כדאמרי' לעיל:

מתני' הנוטע את כרמו שש עשרה וכו'. כלומר על י''ו י''ו בין כל שורה ושורה מותר להביא זרע לשם ומרחיק ו' טפחים מן השורות כדין גפן יחידית וזורע את המותר באמצע:

בצלמון. שם מקום:

היה הופך וכו'. מחמיר על עצמו היה והיה נזהר שלא יהו הגפנים נוטים על הזרע והיה מצרף שער והיינו ראשי הגפנים של שתי שתי שורות לצד אחד אלו כלפי אלו וזורע את הניר שמצד האחר ובשנה האחרת היה הופך את השער למקום הזרע כלומר למקום שהיה זרוע באשתקד וזורע את הבור מקום הפנוי של אשתקד ושכך היה דרכם מקום שזורעין בו תבואה שנה אחת מניחין אותו לשנה אחרת בורה בלא חרישה וזריעה:

אף הנוטע את כרמו על שמנה אמות. בין כל שורה ושורה מותר דקסברי מכיון שהשורות רחוקות ח' אמות זו מזו הו''ל כגפן יחידית ומניח ו' טפחים סמוך לשורה ושורה וזורע את המותר וכן הלכה כדקאמ' בגמ':

משנה: הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בְּאֶמְצַע 22b וְגֶדֶר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינָן מִצְטָֽרְפוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם עִרְסָן מִלְּמַעֲלָן הְרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפוֹת.

Traduction

Si l’on plante une rangée de 2 ceps sur son champ et s’il y a une autre rangée (de 3 ceps) chez le voisin, fussent-ils séparés par un chemin privé, ou par une grande route publique (145)Ayant une largeur moindre que 8 coudées., et même par une haie n’ayant pas une hauteur de dix palmes, on les considère cependant comme jointes (146)Ce sont 5 ceps formant une vigne et exigeant un écart de 4 coudées. mais si cette haie est supérieure à dix palmes, on ne les considère pas comme jointes. Selon R. Juda, on les considère aussi comme jointes si, par en haut (par dessus la haie), les branches s’entrelacent.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הנוטע שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו. כלומר ויש שורה אחת בתוך של חבירו סמוכה לה וכנגדה:

ודרך הרבים באמצע. וכגון שדרך הרבים הזה אינו רחב ח' אמות דאלו יש שמנה אמות בין השורות לא הוי כרם ומותר להביא זרע ביניהן כדאמרינן בסוף פרקין:

הרי אלו מצטרפות. להיות כרם ומסיק בגמ' דאפי' לר''ש דס''ל דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו הכא מודה דכיון דאיכא שלו ושל חבירו מצטרפין הן לאסור הזרעים:

אם ערסן מלמעלן. שהעלה ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין הן אותם שבצד הגדר מזה עם אותם שבצד זה וערסן מלשון איזהו עריס דלקמן רפ''ו ואין הלכה כר' יהודה:

הלכה: אָמַר רִבִּי זְעִירָא שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין. כְּמַה דְתֵימַר שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין. וְדִכְווָתָהּ אַרְבַּע חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין

Traduction

Selon R. Zeira, on commence à mesurer l’écart des 8 coudées en dehors de l’espace où se trouvent les racines de la vigne (5, 5). De même que l’on vient de dire à l’égard des 8 coudées d’écart qu’elles doivent être comptées en dehors de l’espace où se trouvent les racines de la vigne, de même ce procédé doit être observé à l’égard des 4 coudées exigibles (5,4), pour distinguer une petite vigne plantée dans un pressoir.

Pnei Moshe non traduit

גמ' שמנה אמות שאמרו בין שתי השורות חוץ ממקום כרתין. כלומר חוץ ממקום הגפנים בעצמן והן נקראין כרתין כדלעיל בהל''ג ועל שם שכורתין אותן ומניחין העקרין שיתעבו ויתגדלו ביותר וקמ''ל דאין מקום הגפנים בחשבון ח' אמות:

כמה דתימר וכו'. בעיא היא אי אמרינן דכמו דשמנה אמות שבין שתי השורות צריך שיהיו חוץ ממקום הגפנים כן נימא ודכוותה ארבע אמות שאמרו שצריך להרחיק מן הכרם יהיו חוץ ממקום גפנים ואי תימא דאה''נ א''כ לישמעינן דכל ד''א שאמרו בכרם הן חוץ ממקום הגפנים וממילא ידעינן דבשמנה שבין שתי השורות הדין כן:

הלכה: רִבִּי אַחַי בָּעֵי לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. תַּמָּן אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. בְּרַם הָכָא שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מִצְטָֽרְפִין לֶאֱסוֹר אֶת הָאֶמְצָעִי. רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כֵּן הוּא אָמַר אֵין אָדָם חוֹבֵשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. תַּמָּן אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. בְּרַם הָכָא שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מִצְטָֽרְפִין לֶאֱסוֹר אֶת הָאֶמְצָעִי.

Traduction

R. Aha demanda: n’est-ce pas en contradiction avec ce qu’a dit R. Simon (147)Comp. Ci-dessus, (2, 7), fin. que l’on ne peut pas consacrer ce qui ne vous appartient pas? (Comment fait-on intervenir le champ du voisin)? Là, fut-il répondu, on déclare que l’on ne peut pas causer la perte de ce qui est à autrui, tandis qu’ici il s’agit seulement de constater qu’à la jonction de deux champs se trouve fixée l’existence d’un objet interdit (au point de séparation il est interdit de rien semer; mais il ne s’agit pas de détruire quoi que ce soit). Selon R. Mena, on ne s’exprime pas ainsi, mais voici ce qu’a dit R. Samuel au nom de R. Zeira: R. Simon est conséquent avec lui-même; et aussi bien qu’il dit que l’on ne peut pas consacrer (faire détruire) ce qui ne vous appartient pas, il reconnaît aussi que l’on n’a pas le droit d’englober ce qui ne vous appartient pas (ici, il ne s’agit pas d’interdire ce qui est à autrui, mais les semences se trouvent cernées au milieu des 2 vignes réunies). Or, tout en reconnaissant que l’on ne peut pas enfermer le bien d’autrui aussi bien que l’on ne peut pas le rendre sacré (interdit), on admet ici que l’on joint le champ de l’un à celui du voisin pour déclarer que la partie médiale est interdite, si l’on y sème un corps étranger.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לית הדא פליגא על ר''ש. לימא מתני' דלא כר''ש דס''ל לקמן בפ''ז אין אדם מקדש דבר שאינו שלו גבי המסכך את גפנו על תבואתו של חבירו:

תמן. שאני דהאיסור כולו שלו הוא ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו אבל הכא שורה גפנים שלו עם שורה של חבירו הן שמצטרפין לאסור את האמצעי כלומר דבר האמצעי והוא הזרע שנזרע ביניהן או סמוך להשתי שורות בתוך ד''א:

ר' מנא לא אמר כן. כלומר לא כר' אחי דהוה קשיא ליה מהאי דר''ש דלקמן בפ''ז כדאמרן משום דהאי דמתני' לא דמיא כלל להך דמסכך גפנו על גבי של חבירו אלא דהכי הוה קשיא ליה דלא כן א''ר שמואל בשם ר''ז לעיל בפ''ב בהל''ז על הא דתנינן לר''ש במתני' שם דס''ל אחד זרע פשתן ואחד כל המינין מותר לסמוך בצד שדה חבירו וקאמר עלה ר''ז דר''ש כדעתיה דכמה דס''ל לקמן דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו כן הוא אומר אין אדם חובש דבר שאינו שלו. כלומר שאינו אוסר על חבירו משום חובש ומקיים כלאים וקס''ד דר' מנא דהואיל דמדמי לה דינא דהתם לדינא דהמסכך גפנו א''כ ה''ה נמי דינא דמתני' דזה נוטע בתחלה שורה שלו אצל שורה של חבירו כמו דהתם דסומך הזרעים עכשיו אצל שדה חבירו ולר''ש דמתיר שם מותר נמי הכא והלכך מייתי לה ר' מנא להך דלעיל:

תמן. ומשני הש''ס דאפ''ה לא דמי דתמן האיסור הוא בא משלו לחוד ואין אדם וכו' אבל הכא האיסור שלו והאיסור של חבירו מצטרפין הן לאסור את זרע האמצעי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source